השראה

מהספר "נרשם בגוף" שכתב הד"ר בסל ואן דר קולק.

המסר המרכזי העולה מהספר מלמד אותנו כי טראומה באה לידי ביטוי דרך הגוף. קיימות, דיסוציאציה, מצב בו האדם לא מצליח לחוש את הגוף שלו, קיים קושי להרגיש או לבטא במילים מצב רגשי הקורה בהווה, הינה אחת מהן.   עוד אנו למדים על הקשר ההדוק בין פגיעה מינית בילדות להתפתחות הפרעות אכילה או דפוסי אכילה בעייתיים בבגרות.

אצל חלק מהנפגעות נראה צמצום באכילה על מנת להרגיש תחושת   שליטה, אותה שליטה שנגזלה מהן בזמן הפגיעה המינית. תחושת חוסר האונים והעדר השליטה  בזמן הפגיעה, מתורגמות  לעיסוק מוגבר באכילה המחזק את תחושת הכוח והמסוגלות אצל הנפגעות ומחזיר להן, לתחושתן, את השליטה על גופן.

 במקרים מסוימים, לאחר פגיעה מינית, קיים רצון לגרום לצורות נשיות "להיעלם" דרך מצב של הרעבה וצמצום באכילה. כך, הנפגעות מרגישות פחות אטרקטיביות ובדרך זו הן מגינות על עצמן.  נוכל לראות גם מקרים הפוכים בהן נפגעות מגיעות למצב של השמנת יתר על מנת ליצור, לתפישתן, חוסר אטרקטיביות בעיני הסביבה ובכך להגן על עצמן מפני פגיעות נוספות.

ישנם עוד גורמים רבים נוספים להתפתחות הפרעות אכילה לאחר חוויה של טראומה מינית, כגון העברת הפוקוס אל המשקל , אל האוכל על מנת לא לעסוק בפגיעה ובטראומה לגוף ולנפש; ניסיון למות מהרעבה עצמית; רצון לגרום להפסקת המחזור וכך להרגיש פחות נשית; רצון למלא ריקנות נפשית באמצעות התקף זלילה ועוד.

לעתים קרובות, הפונות לטיפול בהפרעת האכילה עושות זאת בגלל הפרעת האכילה ולא בגלל הפגיעה המינית. חלקן כלל לא זוכרות שהתרחשה כזו. בהתייחסות לשאלה במה מטפלים קודם, בהפרעת האכילה או בפגיעה המינית, הדעות חלוקות אך לרוב הטיפול נעשה במקביל.